אין כל ספק שבעבר, אולי אפילו עד לפני עשר שנים, ההורים לא היו מתערבים בכל דבר שקשור לילדים שלהם כמו שהם מתערבים היום.
ברגע שהילדים נכנסים למסגרת חינוכית כזו או אחרת, רוב ההורים של היום רוצים לדעת הכל: האם הילד אכל, מה הוא אכל, כמה הוא אכל, האם הוא עשה את צרכיו, איך הילד משתתף בפעילויות השונות, כיצד הוא מתפתח ועוד ועוד… יש תחושה, בעיקר מהצוות החינוכי של היום שההורים, מה שנקרא הורי דור ה- Y, אותו דור שרוצה הכל כאן ועכשיו, מחוייבים לדעת על הילדים הכל וזה גם לפעמים מתבצע בצורה שהיא פחות נעימה לצוות.
אז מצד אחד, זה לא כל כך טוב, לא עבור הילד, לא עבור ההורה ובטח שלא עבור הצוות החינוכי בין אם זה הגננות, הסייעות או המורים משום שהצוות מרגיש שאין לו את החופש לקדם את הילד ולשלב אותו במסגרת שבה הוא נמצא בדרך שהוא רואה לנכון.
בנוסף, הילד מאבד בצורה כזו מהעצמאות שלו ומהביטחון שלו שכן הוא מרגיש שההורה לא סומך בשום צורה על אותה מסגרת. את ההורה, ההתנהגות הזו שמה במאין לחץ תמידי שכזה, שהוא חייב לדעת כל מה שקורה עם הילד שלו. מצד שני, כן חשוב להיות מעורבים, כן חשוב להיות עם האצבע על הדופק ולדעת מה קורה בכדי לשים לב לדברים חריגים.
אנחנו חושבים, שמאוד חשוב למצוא את האיזון בין מעורבות שהיא קריטית במקומות מסוימים עבור הילד לבין התערבות שהיא פשוט לא נחוצה כמו עם מי הילד משחק, מה בדיוק הוא אכל בכל יום וכדומה.