לכל הורה יש אינסטינקט הטבוע בו והוא להגן על הילד שלו ואין זה משנה מה הוא עושה. כל הורה מרגיש כי הילד שלו הוא כל עולמו וכל מה שאנחנו רוצים זה שיהיה לו או לה טוב, בעיקר בגן – המקום בו הם נמצאים כל כך הרבה שעות במהלך היום.
יחד עם זאת, יש הורים שמגוננים על הילדים שלהם יתר על המידה וחשוב להבין שיש מצבים בהם התפקיד שלנו ההורים הוא דווקא לשים לילדים שלנו גבולות ולהצדיק את המערכת החינוכית.
יש גבול מאוד דק שעובר בין חינוך ראוי לבין חינוך שאינו ראוי והשאלה היא מה אנחנו אמורים לעשות כשהילד שלנו מספר לנו שהגננת צעקה עליו בגן ולכן הוא עצוב, פגוע או כעוס.
אז בשלב הראשון אפשר לשאול את הגננת בנוכחותו של הילד מדוע היא צעקה עליו. כלומר לא לבוא ממקום תוקפני עם אמירות כמו למשל ״אף אחד לא יצעק על הילד שלי״, אלא להיפך, לבוא ממקום המכבד את המקצוע ולהבין קודם כל מה הילד עשה שגרם לגננת לצעוק עליו.
בנוסף, חשוב להבין האם מדובר במצב חד פעמי כלומר בתקרית או שמא מדובר בתופעה שחוזרת על עצמה גם עם עוד ילדים.
לאחר שהבנו מה הילד עשה, נוכל להתמודד עם המצב טוב יותר. אם למשל מדובר בסיבה מוצדקת, כלומר אם הילד שלנו נשך ילד אחר או הרביץ או עשה מעשה אסור במודע, צעקה אכן מקובלת אבל היא חייבת להתלוות גם בהסבר אסרטיבי כמו למשל ״בגן שלנו לא נושכים, זה מעשה אסור, זה כואב לאיתמר מאוד והוא עכשיו בוכה, אני מצפה ממך להתנצל בפניו ולא לעשות זאת שוב״…
בכל מקרה, צעקות אמורות להוות מפלט אחרון וכמובן שאותו ילד עשה את המעשה שהוא עשה מסיבה כלשהיא וחשוב להבין מהי. אולי הוא מרגיש לא רצוי בגן, אולי עובר עליו משהו בבית ועוד אלף סיבות אחרות. כן חשוב לוודא שבגן יש אווירה טובה ולא אווירת צעקות.